ספר המצוות, מצוות לא תעשה רט״ו

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 214 ספר המצוות Negative Commandments 216 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות כלאיםכתוב א בפ' קדושים שדך לא תזרע כלאים שלא יזרע שני מיני זרעים כאחד בא"י ואמרי' בקדושין דף ל"א שדך למעוטי זרעים שבח"ל ואע"פ שהיא מצוה התלויה בארץ הוצרך למעטה משום דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים וסד"א דתיהוי כהרבעת בהמה שהיא חובת הגוף ונוהגת אף בח"ל ואומר שם כי רב יוסף היה מערב הזרעי' לכתחילה וזורען בח"ל' ותניא בסנהדרין דף כ"א המנכש והמחפה כלאי זרעים בקרקע לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים שנ' שדך לא תזרע כלאים כדדרשינן בת"כ קדושים פ"ד יש בכלל לאו זה מה ששנינו בכלאים אין מביאין אילן באילן ולא ירק בירק ולא ירק באילן ולא אילן בירק, ואע"פ שבכללן הוא הרכבת אילן באילן וירק באילן שאמרנו נוהגת אף בח"ל ללקות עליה כדאיתא בקידושין דף ל"ט שנא' בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף בח"ל אף שדך בהרכבה אף בח"ל כך משמע שם דלא אסר אלא הרכבה דומיא דהרבע' דבהמ' ואין לך כלאים באילנות אלא בהרכבה בלבד, אבל מותר להביא הזרעים זה בזה של אילן ושל ירק לזורעם באחד, *מהמיימוני ריש הלכות כלאים וע"ש בהשגת הראב"ד ובכלאי אילנות שכת' אסור היינו כדאמר בפי חולין ד' קלט דאפי' כשות בכרמ' אסו' להניח לנוי לזורעו בכרמו עוד יש חילוק בין כלאי זרעים לכלאי אילנות כי בכלאי זרעים מותר. לומר לעכו"ם לזורעם ובכלאי אילנות אסור, הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים אע"פ שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה ואפי' לזה שעבר וזרעו שלא נאסר אלא זריעתן בלבד כמו ששנינו בכלאים, שנינו בתחילת מסכ' כלאי' החטין והזונין אינם כלאים זה בזה השעורין והשיבולת שועל והכוסמין והשיפון והפול והספיר הפרקדן והטופח פול הלבן והשעועי' אינן כלאים זה בזה וכיוצא בזה מפרש במינים רבים שאע"פ שאין דומין זה לזה הואיל והן מין אחד אינן כלאים זה בזה, ויש מינין אחרים אע"פ שדומין זה לזה הרי אלו כלאים זה בזה כמו ששנינו שם התפוח והחזרת והאפרסקין והשקדין והשזפין והרימון אע"פ שהם דומין זה לזה הרי הם כלאים זה בזה, וכן הצנון והנפוס החירדל והלפסן דלעת יוונית עם המצרית והרמוצה אע"פ שהן דומין זה לזה הם כלאים זה בזה ולפי שאין המון העולם מכירין רוב המינין טוב ליזהר מכולם, שנינו בכלאים כל סאה שיש בו רוב הקב זרע ממין אחר ימעט פירוש כגון רובע הקב של חיטין שנתערב בב"ג רביעי קבין של שעורים ובין הכל יש סאה והרי המעורב יש אחד מעשרים וארבע ה"ז אסור לזרוע את המעורב עד שימעט את החטין או יוסיף על השעורים כדאיתא בירושלמי שם ואם זרע לוקה, וכל שהוא כלאים עם הזרע מצטרף לאחד מכ"ד כמו שמסיים במשנה דלעיל במין אחד בין בשני מינין בד"א תבואה בתבואה קטנית בקטנית תבואה בקטני' וקטני' בתבואה אבל זרעוני גינה שאין נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה פי' שיעורו אחד מכ"ד ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין כיצד חרדל שנתערב בתבואה והרי החרדל זורעין ממנו קב בכל בית סאה אם נתערב ממנו אחד מן הכ"ד של הקב בסאה של תבואה או של קיטני' חיי' למעט ולאו דווקא חרדל שהרי הם מזרעי' הנאכלים ומפרש בירו' בד"א בשלא נתכוון לערב ובשלא נתכוון לזרוע הב' מינין שנתערבו אבל אם נתכוון לערב או לזרוע הב' מינין לא מצי' היתר בזה ואפי' הייתה חטה אחת בתוך כרי של שעורה אסור לזורעם, וכמה מרחיקין בין שני מיני זרעים שהן כלאים זה מזה נראין מובדלין זה מזה אין חוששין ליניקתן אפי' הן זה בצד זה כדמוכח בההיא דנוטע אדם קישות שנביא בסמוך בכלאים ובזמן שיש בין שני המינין שיעור הרחקה הראויה להם כדי שלא ינקו זה מזה אין חוששין למראית העין שנראין מעורבין כמו שמוכיחות משניות כלאים ספ"ב כדתנן תבואה נוטה על גבי ירק וירק על גבי תבואה הכל מותר חוץ מדלעת יונית, שנינו שם ערוגה שהיא ששה טפחים על ו' טפחים זורעים בתוכה ה' זרעונים ד' בד' רוחות הערוגה ואחד באמצע, כתב רבי' משה בפ"ד דהלכות כלאים מרחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא ינקו זה מזה אבל יתר על ה' מינין לא יזרע אע"פ שמרחיק ביניהן לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביא, גם רבי' שמשון פי' בפי' זרעים בכלאים שאין צריך להרחיק כי אם טפח ומחצה בין מין ומין כדי שלא ינקו זה מזה ואע"ג דתנן בפ' לא יחפור דף צ"ג מרחיקין הזרעים מן הכותל ג' טפחים דווקא זרעים אבל ירקות שאנו מדברין בו כאשר יתבאר די להם בטפח ומחצה ומותר, בד"א בערוגה שהיא בחורבה ואין שם ערוגה חוצה לה כדמפרש בשבת דף פ"ד אבל ערוגה בין הערוגות אסור שאם יזרע לכל רוח מערוגה זו ולכל רוח מערוגה שסיבותיה יראה הכל מעורב ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן ועלין שבערוגה זו לכאן עד שיראו מובדלין מותר, וכן אמר רב אשי שם אם עשה תלם בין ערוגה לערוגה מותר ואסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא נטייה ואפי' כנגד הקרנות של ערוגה שאין בה זרע גזירה שמא יזרע ד' מינין בד' זויות הערוגה ויזרע מינין אחרים חוצה לה כנגד הזויות ונמצא הכל מעורב, אמנם רש"י פי' שם דף פ"ד שצריך ג' טפחים בין מין ומין טפח ומחצה לכל אחד וא' שלא תתערב יניקת מין זה ביניקת מין אחר, וגם ר"י קבל מרבי' יעקב כן והא לך לשונו בתו' שם דף פ"ה כדברי רב שהם עיקר באיסורין לגב שמואל שחולק עליו אמר רב ערוגה בחורבה שנינו ועלה על דעתו עתה שאינו ממלא כל הרוח אלא באמצע רוח מזרחית זורע טפח וג' חומשין ממין אחד ומניח ב' טפחים וחומש חרב לצד צפון וכן שני טפחים וחומש חרב לצד דרום וכן לכל רוח ורוח מין אחד ואין זרעוני המין שברוח מזרחי יונקים מזרעוני המין שברוח צפוני שמאחר שמניח שני טפחים וחומש חרב לצד הקרן רואין אותו כטבלא מרובעת של שני טפחים וחומש על שני טפחים וחומש, בדוק באלכסון ותמצא שלשה טפחים ושני חומשים של חומש טפח לפי חשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשין באלכסונא וזו היא שיעור הרחקה של זרעוני רוח זה לזרעוני רוח אחר, ומקשה הספר היינו בגמרא שם והאיכא מקום קרנות שיכול לעשות ערוגות לשם אע"פ שלא הרחיק אלא שיעור הגבולים ויש שם הרחקה גדולה, שהרי בקרנות של ערוגה הוא חרב ולשם יעשה ערוגה שעכשיו יש בין זרע ערוגה לערוגה שני הגבולים של שתי הערוגות שהם שני טפחים, וטפחיים וחומש על שני טפחיים וחומש חרב, ומתרץ דמה שאמר רב ערוגה בחורבה שנינו זהו בממלא הערוגה משתי רוחותיה מזרחי ומערבי וברוח צפון ודרום גרעין לכל רוח ורוח ויש עתה הרחקה שלשה באותה ערוגה, ואם באתה לסכה בערוגות לא יהיו ג' טפחים בין זרעוני ערוגה אמצעית לזרעוני ערוגה של קרנות, ומסיק שם דאפי' אינו ממלא הערוגה משתי רוחותיה צריך שתהא בחורבה גזירה שמא ימלא, ומקשה הספר והלא אפי' ימלא הקרנות אין כאן עירבוב שמאחר שקרנות ערוגה אמצעית באות כנגד ריבוע אותה שבביבותיה יש שם היכירא גדולה שהן כעין ראש תור באלכסון כראש חשוד וניכר שאין הערוגות כאחד. ומתיר שם כמסכת כלאים פרק שלישי בעניין זה בלא הרחקה שלש טפחים ומתרץ אין היתר ראש תור בדבר קטן כמו מערוגה לערוגה אלא דווקא בשדה גדולה נוהג זה ההיתר עכ"ל ומפרש שם במסכת כלאים כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות נזרעים בערוגה פירוש שאסור לזרוע בערוגה מיני זרעים ובעניין זה מפני שהן נראין כלאים אבל מיני ירקות הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא מעט מעט מותר חמשה כערוגה ששה כאשר בארנו, ובשבת דף פ"ה בשמעתין דערוגה גבי חמשה בשיתא לא ינקי, אבל פחות משיתא ינקי פי' רבינו שלמה שם ואע"ג דלעניין כלאים היכרא בעלמא בעינן דלא חיישינן ליניקה אפי' בכלאי הכרם בפ' לא יחפור דף כ"ו וע"ש בתו' בד"ה אח' גפנים ובפירו' רש"י בדף י"ח כדתנן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן אע"פ שיונקין מתחת הקרקע וכל שכן גבי כלאי זרעים דלא חיישינן ליניקה כדתנן גבי ראש תור לקמן היינו שם בפ' רבי עקיבא בשמעתין מיהו הפרשת זרעוני גינה דלא ליהוו ערבוב ליכא היכירא בפחות משיעור יניקה שנינו בפ"ג דכלאים הנוטע שתי שורות של קישואים ושתי שורות של דילועין ושתי שורות של פול המצרי מותרין פירוש בפי' ר"מ שם ויעשה תלם בין מין ומין אבל לא יזרע שורה אחת של קישואין ושורה אחת של דלועין ושירה אחת של פול המצרי אע"פ שהתלם מבדיל בין כל מין ומין מטני שמינין אילו עלין שלהם ארוכין ונמשכין ומסתברין ואם זרען שורה בצד שורה יתערב הכל ויראו כנזרעין בערבובי' עוד שנינו שם נוטע אדם קישו' ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוט' לצד זו, שנינו בכלאים הרחקה בין תבואה לתבואה בית רובע, וירק בירק ששה טפחים, תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע, ובית רובע הוא כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה, שלשה חלוקין יש בהרחקת מין זה מהרחקת מין אחר בירק, כי מה ששנינו ירק בירק ששה טפחים זהו בין שתי שורות, ופירש רבינו שמשון שם שצריך רוחב ששה טפחים על פני כל אורך השורות ורבינו משה כתב בהלכות כלאים שאין צריך רק ו' טפחים על ו' טפחים מרובעות וכן משמע קצת לשון התוספתא בכלאים ומביאה בפי' רבי עקיבא שבת דף פ"ה עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים בין מן האמצע בין מן הצד ורואין אותה כטבלא מרובעת, אמנם רבינו שלמה ורבינו יצחק בתו' שם פירשו שם עבודת ירק בירק אחר כמה שיעור עבודתו להרחיק חברו ממנו ששה טפחים לה' זרעונים החלוק השני בכלאים היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע באותה שדה שורה של ירק אחר רבי עקיבא אומר אורך ו' טפחים ורוחב מלואו, פירש רבי' שמשון ו' על ו' בריבוע אע"פ שאינו מפסיק על פני כל אורך השורו' ורבינו משה פירש שם ובמיימו' דלעיל רוחב מלואו כלו' רחבו כעומקו, ר' יהודה אומר טפח על פני כל הגבול, ונראה שהלכה כרבי יהודה שסתם התלמוד מביא דבריו לראיה בפר' ר' עקיבא שבת דף פ"ה הדין הג' בערוגה שאין שם לא שדה שלם ולא שורו' שלמות כי אם מעט מכל מין יכול לעשות ה' זרעונין בערוגה ששה בכלאים היה בין שני המינין גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמוק י' טפחים או אילן שהוא מיסך על הארץ זה סומך מכאן וזה סומך מכאן, היינו כרבי יוסי ור"ש שאמרו אין אדם מקדש וכו' בפ"ז דכלאי' דפסק שמואל ורב אח' משמיה דרב כוותייהו בפ' הערל יבמות דף פ"ג בד"א שצריך הרחקה או דבר המבדיל כשזרע בתוך שדהו אבל אם היתה שדהו זרועה חיטין מותר לחברו לזרוע בצדה שעורין שנ' שדך לא תזרע כלאים אין האיסור אלא למי שזרע שדהו כלאים ולא נאמר הארץ לא תזרע כלאים:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" ויקרא יט,יט.

1 הזהירנו מזרוע כלאים. והוא אמרו יתעלה שדך לא תזרע כלאים, וכלאי זרעים אלו לא נאסר זריעתם אלא בארץ ישראל, ומי שזרעה שם חייב מלקות דאורייתא ובחוץ לארץ מותר. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כלאים. קדושים, כלאים פ"א:

1 טור פתח ↗

הלכות כלאי זרעים וכלאי הכרם הרכבת האילן כתיב את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך אפי' בח"ל אף שדך אפי' בח"ל והאי שדך לא תזרע לאו ככלאי זרעים איירי שאותן אינן אסורין בח"ל אלא בכלאי האילן שאותן נוהגין אפי' בח"ל ודוקא במרכיב אילן באילן אבל מותר לערב זרעוני אילנות עם זרעוני שדה ולזורען ביחד שלא אסרה תורה בח"ל אלא הרכבת אילן באילן בין אילן בירק בין ירק באילן בין ירק בירק שאינו מינו בין אילן באילן שאינו מינו ואפי' עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק ויש איסור הרכבה אפי' תחת הקרקע כגון זמורת גפן שהבריכה תחת הקרקע אסור לזרוע עליה ירק אא"כ יש על גבה עפר ג' טפחים ואפי' הבריכה בתוך דלעת או בתוך סילון של עץ מפני שנשרש בה והוה ליה מרכיב ירק באילן אבל הבריכה בסלע אפי' אין עליה עפר אלא ג' אצבעות מותר ודוקא כה"ג שנקרא עליו שם אילן קודם שהבריכה אבל מותר לזרוע אצל האילן אע"פ ששרשי הירק נכנסים בתוך שרשי האילן כיון שאין על השרשים שם אילן ואפי' במבריך דוקא בזמורות גפן מפני שהיא רכה ושרשי הזרעים נכנסין בה אבל המבריך ענף מאילן אחר מותר לזרוע על גביו אפי' אין עליו עפר ג' אצבעות סרק על גבי סרק מאכל על גבי מאכל והוא מינו מותר ואיזהו מינו דתנן האגסים והקרוסטומלין הפרישין והעוזרדין אינן כלאי' זה בזה התפוח והחזרים הפרסקין והשקדין והשרפין והרימון אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה אגסים פיר"ש בלעז קרוסטומלין מין אגסים ודומין לעפצים פרישין פרונ"ש עוזרדין קורמ"ש בלעז חזרים מין תפוח וגדל ביער ומאכילין לחזירים שרפין מפרש בירושלמי הנוטע זיתים ורמונים יחד נפוק מנהון שרפין אסור להניח לנכרי להרכיב בשלו ואסור לקיים המורכב אבל הפרי היוצא ממנו מותר ואפילו לזה שעבר והרכיבו ומותר ליקח ענף מן המורכב ולנטעו במקום אחר: כלאי הכרם בארץ ישראל אסור מן התורה לזורען ולקיימן ואסור ליהנות מהפרי היוצא מהם ובח"ל אסורים מדרבנן הלכך ספיקו בארץ ישראל אסור ובח"ל מותר כיצד ירק העומד בין הגפנים ואין ידוע אם נזרע שם באיסור אם לאו אפילו אם רואה שהנכרי לוקט משם מותר לו לאוכלו ובלבד שלא ילקט הוא ויאכל וכלאי זרעים בא"י אסור לזורען ולקיימן ומותרין באכילה ובח"ל מותר לכתחלה לערבם ביחד ולזורעם ולא מקרי כלאי הכרם אא"כ זורע שני מיני תבואות או ב' מיני זרעים עם חרצן יחד כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אבל מין אחד עם חרצן או שני מינים בין הגפנים מותר לכתחילה לזורען בח"ל והראב"ד כתב הא דבעי' חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דוקא למלקות אבל איסורא איכא ואפילו זורע במין אחד בין הגפנים והרמ"ה כתב דמודה רבי יאשיה בזורע אפילו בחד מינא בין הגפנים בא"י שהוא אסור אבל בחוצה לארץ שרי אבל הזורע שני מינים בין הגפנים גזרו בו רבנן אף בח"ל ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא אפילו איסורא ליכא אלא בזורע שלשתן ביחד ויראה מדבדיו דאף בא"י קאמר רבי יאשיה שאינו נקרא כלאי הכרם אלא בזורע שלשתן ביחד אע"ג דבשני מיני זרעים לבד הוי כלאי זרעים מ"מ אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיהיו שלשתן ביחד אבל הרמב"ם כתב בארץ ישראל אפילו הזורע מין אחד של תבואה או ירק עם גפן כין שזורעו ישראל או זורעו נכרי או שעלו מאליהן בין שנטעו הגפן בתוך הירק אסורים באכילה ובהנאה אבל בח"ל מותר לזרוע בתוך הגפנים לכתחילה ולא אסרו אלא לזרוע שני מינים עם חרצן במפולת יד ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בח"ל מותר אבל לא יאמר לנכרי גדול שלא יתחלף בישראל אסור לזרוע כלאים לנכרי ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים לכתחלה ע"כ ור"ל אפי' בשל ישראל ואיני יודע למה כיון שאסור לקיימו היאך יהא מותר לומר לנכרי לזורעם:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִזְרֹעַ כִּלְאֵי זְרָעִים וְלֹא נַרְכִּיב אִילָן בְּשׁוּם מָקוֹם בָּאָרֶץ – שֶׁלֹּא לִזְרֹעַ שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים כְּגוֹן חִטָּה וּשְׂעוֹרָה אוֹ פּוֹל וַעֲדָשָׁה בְּיַחַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יט שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם. וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו קידושין לט א שֶׁבְּשָׂדֶה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ בָּאָרֶץ הַכָּתוּב מְדַבֵּר מצוה סב. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה כָּתַבְתִּי מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, וְכֵן בְּמִצְוַת מְכַשֵּׁפָה בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים מצוה סב. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מו"ק בב שֶׁאֶחָד הַזּוֹרֵעַ וְאֶחָד הַמְנַכֵּשׁ אוֹ הַמְחַפֶּה בְּעָפָר כֻּלָּן בִּכְלַל זְרִיעָה הֵן לִלְקוֹת עֲלֵיהֶן, וּבֵין שֶׁחִפָּה אוֹתָן בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אוֹ אֲפִלּוּ בִּכְלִי עַל כֻּלָּן לוֹקֶה. וְהַזּוֹרְעָן בְּעָצִיץ נָקוּב כְּזוֹרֵעַ בָּאָרֶץ מַמָּשׁ הוּא כלאים ז ח. וּמָה שֶׁאָמְרוּ ירושלמי כלאים פ"א ה"א שֶׁאֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים אֶלָּא זְרָעִים הָרְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם, אֲבָל זְרָעִים הַמָּרִים, אֲפִלּוּ עוֹמְדִים לִרְפוּאַת בְּנֵי אָדָם, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים. וְכִלְאֵי אִילָנוֹת, הֲרֵי הֵן בִּכְלַל לָאו זֶה שֶׁל שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם. וְאָמְנָם אֵין הָאִסּוּר בְּכִלְאֵי הָאִילָנוֹת אֶלָּא דֶּרֶךְ הַרְכָּבָה, כְּגוֹן שֶׁהִרְכִּיב יִחוּר שֶׁל תַּפּוּחַ בְּאֶתְרוֹג וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין, אֲבָל דֶּרֶךְ זְרִיעָה כְּגוֹן לִזְרֹעַ זֶרַע אִילָן עִם זְרָעִים, דָּבָר זֶה מֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, חוּץ מִן הַכֶּרֶם, כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּסֵדֶר כִּי תֵצֵא מצוה תקמט בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כלאים ח, א שֶׁהַזּוֹרֵעַ זְרָעִים כִּלְאַיִם וְכֵן הַמַּרְכִּיב אִילָנוֹת כִּלְאַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מַלְקוּת בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, שֶׁלֹּא נֶאֱסַר אֶלָּא זְרִיעָתָן בִּלְבַד. וְכֵן הִתִּירוּ לִטֹּע יִחוּר שֶׁל אִילָן שֶׁהֻרְכַּב כִּלְאַיִם אוֹ לִזְרֹעַ מִזֶּרַע שֶׁנִּזְרַע כִּלְאַיִם, וְהַזְּרָעִים נֶחְלָקִים לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, וְאֵלּוּ הֵן תְּבוּאָה קִטְנִית וְזֵרְעוֹנֵי גִּנָּה, וְיֵשׁ מִזֵּרְעוֹנֵי הַגִּנָּה קְצָתָם שֶׁנִּקְרָאִין מִינֵי יָרָק. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָנוּ לְעָרֵב כָּל שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִשֵּׁם אֶחָד, כְּגוֹן חִטָּה וּשְׂעוֹרָה שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִקְרָאִין תְּבוּאָה, וְכֵן פּוֹל וַעֲדָשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִקְרָאִין קִטְנִית, מִכָּל מָקוֹם חִלּוּק יֵשׁ בָּהֶן קְצָת בְּשִׁנּוּי הַשֵּׁם, כֵּיצַד? שֶׁאִם נִתְעָרֵב שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה חִטָּה עִם שְׂעוֹרָה חֵלֶק אֶחָד בְּיָתֵר מֵעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אֵין צָרִיךְ לָבֹר אוֹתָן, בְּפָחוֹת מִכֵּן יָבֹר אוֹתָן. וְאִם נִתְעָרֵב בְּאֶחָד מִזֵּרְעוֹנֵי גִּנָּה שִׁעוּרָן אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִמַּה שֶׁזּוֹרְעִין בְּבֵית סְאָה מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁל זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה. וּתְבוּאָה וְקִטְנִית לְעִנְיָן זֶה, כְּמִין אֶחָד הוּא, וְשִׁעוּרָן בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בַּתְּבוּאָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שקלים א א שֶׁבְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם, וְכָל אֶחָד יֹצֵא לְגִנָּתוֹ וּלְשָׂדֵהוּ וּמְנַקֶּה אוֹתוֹ מֵהֶם וְכָל שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין בְּצוּרָתָן, אֲסוּרִין מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְכֹל שֶׁהוּא מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשֻׁנִּין בְּצוּרָתָן מֵחֲמַת שִׁנּוּי הַמְּקוֹמוֹת אוֹ שִׁנּוּי עֲבוֹדַת הָאָרֶץ הֲרֵי הוּא כְּמִין אֶחָד. וְדִינֵי שִׁעוּרֵי הַהַרְחָקָה הַצְּרִיכָה בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין רַבִּים כלאים ב, י, וְשִׁעוּר הַרְחָקַת שְׁנֵי מִינֵי יָרָק שֶׁלֹּא יִינְקוּ זֶה מִזֶּה, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רש"י שבת פד ב ד"ה ואחת באמצע שֶׁהוּא טֶפַח וּמֶחֱצָה לְכָל אֶחָד, שֶׁנִּמְצָא רֶוַח שְׁנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּמָה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה בְּכִלְאַיִם פֶּרֶק ג' מ"א, וְהֵבִיאוּ אוֹתָהּ גַּם כֵּן בְּשַׁבָּת פֶּרֶק אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא משנה שבת ט ב שֶׁעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים לְתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, וּלְפִי דְּבָרֵינוּ הָיָה לָהֶם לוֹמַר תִּשְׁעָה, שְׁמֹנָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, אֵין זֶה קָשֶׁה, שֶׁכְּבָר תֵּרְצוּ אוֹתָהּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי שבת ט ב כִּי בַּעֲרוּגָה שֶׁבַּעֲרוּגוֹת הִיא מִתַּנְיָא. וְהַכְּלָל הָעוֹלֶה בְּיָדֵינוּ מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן כִּלְאֵי הַזְּרָעִים הוּא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין הַרְחָקָה הָרְאוּיָה וְהוּא טֶפַח וּמֶחֱצָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אֲפִילּוּ נִתְעָרְבוּ הֶעָלִים אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם, וְכֵן כָּל זְמַן שֶׁיֵּרָאוּ מְבֻדָּלִים זֶה מִזֶּה שֶׁהִטָּה עָלִין שֶׁבַּעֲרוּגָה הָאַחַת לְצַד אֶחָד וְעָלִין שֶׁבַּעֲרוּגָה שֶׁבְּצִדָּהּ לְצַד אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹנְקִין זֶה מִזֶּה אֵין חוֹשְׁשִׁין לִינִיקָתָן, דְּבִשְׁנֵיהֶם יַחַד הִקְפִּידָה תּוֹרָה שֶׁיִּינְקוּ זֶה מִזֶּה וְתֵרָאֶה יְנִיקָתָן לְעֵינֵי הָרוֹאִים לְהֶדְיָא. וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ הַרְחָקָה אוֹ דָּבָר הַמַּבְדִּיל, כְּשֶׁזָּרַע בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אִם הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים מֻתָּר לַחֲבֵרוֹ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שְׂעוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם. כְּלוֹמַר, שָׂדְךָ דַּוְקָא, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר הָאָרֶץ לֹא תִזָּרַע כִּלְאַיִם. וְעוֹד לָמְדוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין לט א שָׂדְךָ לוֹמַר, דַּוְקָא בָּאָרֶץ הוּא שֶׁנּוֹהֵג אִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים, אֲבָל לֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאַף עַל גַּב דִּלְעִנְיַן הַרְכָּבַת אִילָן דְּנָפְקָא לֵהּ גַּם כֵּן מִשָּׁדְךָ לֹא אָמְרוּ כֵּן, אֶלָּא שֶׁנּוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם, וְכִדְאָמַר שְׁמוּאֵל בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין, דְּמַקִּישׁ הַרְכָּבַת אִילָן לְהַרְבָּעַת בְּהֵמָה שֶׁנּוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם, כְּבָר תֵּרְצוּ הַדָּבָר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם בְּקִדּוּשִׁין, וְאִם חֶפְצְךָ בְּנִי לָדַעַת תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת כִּלְאַיִם. וְנוֹהֵג אִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ מֻתָּר לְעָרֵב הַזְּרָעִים לְכַתְּחִלָּה וּלְזָרְעָן, וַאֲפִלּוּ בָּאָרֶץ אֵין הָאִסּוּר אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לַגּוֹי לִזְרֹעַ לוֹ כִּלְאַיִם, וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לְקַיְּמָן לִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ בְּשָׂדֵהוּ. וְכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, דַּוְקָא בְּכִלְאֵי זְרָעִים, אֲבָל כִּלְאֵי הָאִילָנוֹת, כְּלוֹמַר הַהַרְכָּבָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה בָּהֶן, נוֹהֶגֶת אֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַנִּיחַ הַגּוֹי לְהַרְכִּיב אִילָנוֹ, אֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה בֵּין אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְזָרַע כִּלְאֵי זְרָעִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חַיָּב מַלְקוּת, וְהַמַּרְכִּיב אִילָן בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, אוֹ יָרָק בְּאִילָן אוֹ אִילָן בְּיָרָק, אֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְכָל שֶׁכֵּן בָּאָרֶץ, חַיָּב מַלְקוּת גַּם כֵּן.

« ספר המצוות Negative Commandments 214 ספר המצוות Negative Commandments 216 »